שמפניה הינה סוג של יין, אך פה מדובר ביין שעבר התססה שנייה. חשוב להבין שלא כל יין מבעבע נחשב שמפניה, אלא רק כזה שנוצר בחבל שמפאן שבצרפת, ואף שם זה מוגן כחוק והייצור מפוקח ע"י "מועצת היין של שמפאן", כאשר בין היתר נבחן מיקום גידול הגפנים, אופי הגידול, זן הגפנים וכמובן שגם האיכות. כמו כן, שמפניה מיוחסת לערבוב של זנים מאוד ספציפיים: פינו נואר, שרדונה ופינו מונייה.
בהתאם לארץ היעד
יינות מבעבעים שאינם יוצרו בחבל שמפאן נקראים כיום יין שנעשה בשיטה המסורתית, כאשר ארצות שונות מוסמכות להעניק לתוצר שם ייחודי. כך למשל יין מבעבע נקרא בספרד "קאווה", בגרמניה "זקט" ובאיטליה "למברוסקו".
מעט אודות אופן הייצור
הענבים המיועדים לייצור השמפניה נקטפים בראשית העונה, כל עוד רמת הסוכר נמוכה והחומציות יחסית גבוהה. הענבים נסחטים ומתחיל תהליך התסיסה, בו הסוכר הופך לאלכוהול. בהמשך התהליך מאפשרים לפחמן דו חמצני להשתחרר ומקבלים יין בסיס, אותו מערבבים עם מגוון יינות בסיס שמגיעים מכרמים אחרים. עתה היין המעורבב עובר לכלי שמכיל מעט סוכר ושמרים ומחכים להתססה שנייה, כאשר הפעם הפחמן הדו חמצני נשאר. לאחר תקופה שאורכת בין חצי שנה לשלוש שנים מסובבים בכל יום מעט את הבקבוק, תוך כדי שהצוואר נוטה מטה, מתוך מטרה שהמשקעים יעופו החוצה בעת הפתיחה. לאחר שלב זה מוסיפים מעט סוכר. את המוצר המוגמר ניתן למכור רק לאחר 3 שנות התיישנות נוספות, אם כי נהוג לחכות יותר – בין 5 ל8 שנים.